ניווט מהיר בפוסט
רי-סטייקינג (Restaking) הינו שימוש חוזר במטבעות ETH נעולים כדי לאבטח פרוטוקולים אחרים ברשת.
מהו סטייקינג
לפני שנבין מהו Restaking, יש צורך להבין מהו סטייקינג.
מוזמנים לקרוא את הסקירה המלאה על סטייקינג ועל הוכחת ההימור.
סטייקינג, נקרא גם הימור, מתייחס למשתתפי רשת שנועלים כמות מסוימת של מטבעות קריפטוגרפיים בבלוקצ'יין כדי לאבטח את הרשת בתמורה לתגמולים.
סטייקינג משחק תפקיד חשוב באבטחת רשתות בלוקצ'יין המשתמשות בהוכחת ההימור (PoS).
משתמשים נועלים את הנכסים שלהם עם צומת אימות ברשת, כאשר רמת האבטחה של הרשת תלויה במספר המאמתים הפעילים, באחוז סך כל האסימונים הנעולים, וכיצד האסימונים הללו מתפזרים על פני צמתי אימות פעילים.
בתהליך הנעילה, מאמתים מתחייבים לייצר בלוקים חדשים ולשמור על יושרה ושלמות הרשת. התמריץ הכלכלי לאימות הוא לזכות בתגמולים של ETH.
עם זאת, אם הם מנסים לתמרן את הרשת או לפעול בצורה לא ישרה, הם ייענשו ועלולים לאבד את ה-ETH שלהם במעשה שנקרא חיתוך.
כדי לשפר את השימוש של האסימונים הנעולים, שבדרך כלל שוכבים רדומים, הופיעו פרוטוקולי עיבוד מחדש כדי להשתמש באסימונים הללו.
הדוגמה הידועה ביותר לכך היא EigenLayer, המאפשרת לפרוטוקולים למנף את רשת אית'ריום ללא צורך בהקמת צמתי אימות משלהם.
מה זה רי-סטייקינג
בדיוק כפי שהשם מרמז 'Restaking' מתייחס לנעילה מחדש לנכס נעול כדי לאבטח פרוטוקולים נוספים ברשת.
כדי להסביר את המושג Restaking, נשתמש באית'ריום כדוגמה.
רשת אית'ריום היא אחת מרשתות ה-PoS המאובטחות ביותר. עם זאת, כפי שצוין לעיל, רוב ה-ETH שוכב רדום, מה שהוליד פרוטוקולי אסימון נזילות (LST), כאשר ה-ETH הנעול בפרוטוקול הופך לאסימון נזיל שניתן להשתמש בו ב-DeFi.
בנוסף לכך, לפרוטוקולים אלה אין דרישות החזקה מינימליות, בניגוד להימור מקורי שדורש 32 ETH, מה שמאפשר למחזיקים קטנים יותר ליהנות מתגמולי ההימור.
Restaking לוקח את זה שלב אחד קדימה. משתמשים מפקידים את אסימוני ה-ETH שכבר נעולים בפרוטוקול אחר כדי להרחיב את אותו אמון שנוצר על ידי המאמתים של אית'ריום לפרוטוקול החדש. במהלך תהליך זה, ה-ETH נשאר נעול על אית'ריום ומאמתים ימשיכו לאשר עסקאות, אך כוח ההימור יתרחב כעת לפרוטוקולים אחרים.
EigenLayer, פרוטוקול פורץ דרך הבנוי על רשת אית'ריום, מאפשר לפרויקטים חדשים לשאול את האבטחה של אית'ריום.
איך זה עובד
פרוטוקול EigenLayer פועל כשוק מבוזר באית'ריום בעזרת פריסה של חוזים חכמים. פרוטוקולים יכולים לבצע פעולות בעלויות מופחתות על ידי שימוש בשכבת האבטחה של אית'ריום.
במילים פשוטות, Restaking בפרוטוקול EigenLayer מאפשר למשתמשים שנעלו את ה-ETH שלהם להשתתף באופן פעיל בהרחבת האבטחה ליישומים שונים ברשת.
ניתן לבצע Restaking בפרוטוקול EigenLayer בשתי דרכים: נעילה מקורית ונעילה באמצעות אסימון נזילות.
- Native restaking: מאפשר לנעול מחדש את ה-ETH הנעול ישירות ל-EigenLayer על ידי הקצאת אישורי המשיכה של צומת האימותים לחוזים החכמים של EigenLayer (EigenPod).
Native restaking פועל באמצעות קבוצה של חוזים חכמים המנחים את ניהול הנכסים המוחזקים תחת צומת אימות ואת האבטחה הקריפטו-כלכלית שמציעים פרוטוקולי ה-Restaking. - Liquid restaking: מאפשר למשתמש לנעול ETH אצל מאמת ולקבל אסימון שמייצג את ההימור שלו אצל המאמת. לאחר מכן, המשתמש ממשיך להטמיע את אסימון הנזילות (LST) על פרוטוקול ה-Restaking.
מהם היתרונות
- תגמולים נוספים: נעילה של ETH בפרוטוקולים אחרים מאפשרת למאמתים להרוויח תגמולים נוספים.
- הפחתת עלות התחלה: פרויקטים חדשים יכולים לחזק את האבטחה שלהם בעזרת Restaking, מפני שהם מקבלים גישה לקבוצה גדולה יותר של מאמתים.
- גמישות: פרויקטים חדשים יכולים להגדיל את אבטחת הפרוטוקול בתנאי עומס על ידי "השכרה" של מאמתים.
מהם החסרונות
- Slashing: תגמולים נוספים מגיעים עם סיכון של חיתוך ואובדן של אחוז משמעותי מהנכסים שנעולים אצל המאמת כתוצאה מפעילות זדונית. סיכון זה עולה ככל שנועלים את ה-ETH בפרויקטים נוספים עם כללי פרוטוקול שונים.
- סיכון לרשת אית'ריום: מתנגדים רבים חוששים שניתוב כוח החישוב של אית'ריום לרשתות משניות עלול ליצור עומס חישובי על הקונצנזוס של אית'ריום.
- ריכוזיות: פרוטוקולי Restaking עלולים למשוך אליהם מאמתים רבים ובכך ליצור ריכוזיות.
