ניווט מהיר בפוסט
הליום היא רשת אלחוטית מבוזרת ופתוחה הבנויה על הבלוקצ'יין. הרשת מסתמכת על סוג חדש של מנגנון הוכחת עבודה בשם הוכחת הכיסוי, ואלגוריתם קונצנזוס חדש (מבוסס על HoneyBadger BFT).
רשת הליום משמשת לניתוב נתונים עבור התקני IoT (האינטרנט של הדברים) ארוכי טווח ובעלי הספק נמוך המשתמשים בפרוטוקול LongFi של הליום.
איך הכל התחיל
שלושת המייסדים המשותפים של הליום, אמיר הלים, שון פאנינג ושון קארי הקימו את החברה ב-2013.
לאמיר יש רקע פעיל של E-Sport ופיתוח משחקים. פאנינג, לעומת זאת, ידוע בזכות פיתוחה של Napster, שירות שיתוף המוזיקה שהיה אחד משירותי האינטרנט המיינסטרים הראשונים שעבדו במתכונת עמית לעמית (P2P) בסוף שנות ה-90.
לנאפסטר היו מעל 27 מיליון משתמשים בשנתיים שהייתה פעילה. כיום, פאנינג משמש כיועץ בפרויקט.
קארי מילא תפקידי פיתוח רבים לפני הליום, שכללו את חברת אופטימיזציית הפרסום Where, שנרכשה על ידי PayPal.
כבר משנת 2005 היו דיבורים בין מייסדי הפרויקט על הקמת פרויקט עם רעיון דומה לנאפסטר, אך ללא הסיכון בסגירתו עקב הפרה של זכויות יוצרים או חוקים.
הרעיון הראשוני היה להכנס לתחום הטֵלֵקוֹמוּנִיקַציָה, אך רעיון זה נדחה בגלל הכוח הפיננסי והפוליטי הרב שהיה לחברות התקשורת.
עם כניסתם של מכשירים העובדים על רשת אלחוטית למיינסטרים, המושג האינטרנט של הדברים ( IoT) הפך לפופולרי יותר, ורבים שניסו להכנס לתחום נכשלו, זאת בעיקר בגלל התשתית הריכוזית שלהן.
נוסף על כך, (בזמנו) לא היו חוקים האוכפים את התדר הנמוך שמכשירי IoT משתמשים בהם.
כל אלה הובילו את מייסדי הפרויקט להאמין שטכנולוגיית IoT תהיה מושלמת לרשת עמית לעמית של הליום, אך רעיון זה נדחה בגלל חוסר היכולת לתמרץ אנשים להתקין את המכשירים בביתם.
כל זה השתנה לאחר שמטבעות הקריפטו, וביטקוין בעיקר הפכו לפופולריים
הרשת הראשית הושקה ביולי 2019.
*האינטרנט של הדברים (IoT) מתאר את רשת האובייקטים הפיזיים – "דברים" – המוטמעים בחיישנים, תוכנות וטכנולוגיות אחרות לצורך חיבור והחלפת נתונים עם מכשירים ומערכות אחרים דרך האינטרנט. דוגמאות למכשירים אלו הם: טלפונים ניידים, מחשבים, מוצרי חשמל, מצלמות אבטחה ועוד.*
איך הרשת עובדת
מייסדי הפרויקט מאמינים שאפשרויות הקישוריות האלחוטית של היום אינן מתאימות לחלוטין לדור הבא של המכונות.
כדי לפתור זאת הם פיתחו את Helium Hotspot (דומה מאוד לראוטר), שילוב של צומת בלוקצ'יין פיזי ושער אלחוטי שהמשתתפים ברשת יכולים לפרוס כדי לקבל תגמול ב-HNT, המטבע של הרשת.
בניגוד לראוטרים הרגילים, Helium Hotspots אינם משדרים WIFI, אלא אות הנקרא LongFi הדומה לאות רדיו, ויכול לשדר למרחק של מאות קילומטרים, זאת לעומת מרחק של 15 מטר בראוטרים של WIFI. בנוסף, אותות אלו צורכים אנרגיה בכמות קטנה ונחשבים לחיסכוניים מאוד.
הליום משתמשת במנגנון הוכחת הכיסוי וקיימים בה שלושה תפקידים שונים:
המאתגר
נקודה חמה אשר מייצגת אתגר בכל כ-240 בלוקים.
המאותגר
נקודה חמה אשר מקבלת את האתגר ובאחריותה לשדר אותו לעבר מספר נקודות חמות בקרבת מקום
העד
נקודות חמות הנמצאות בקרבת המאותגר אשר מדווחות על נתוני האתגר לאחר השידור.
עקב הצמיחה המהירה של רשת הליום, דבר ההקשה על נקודות חמות להגיע להסכמה בצורה אפקטיבית, הליום יצרה את המאמתים.
מאמתים מחוייבים לנעול 10,000 בדיוק.
אין אפשרות לנעול פחות או יותר מ-10,000 מטבעות.
תגמולי הסטייקינג מחולקים בכל כ-30 בלוקים (15 דקות), ומשיכה של התגמולים יובילו לביטול הסטייקינג והמתנה של 5 חודשים כדי למשוך את כל המטבעות בחזרה, ובתקופת ההמתנה המאמת אינו מקבל תגמולים.
כיום קיימים 3,422 מאמתים ברשת ו-34,220,000 מטבעות נעולים.
על מנת לקבל תגמולים, על Hotspots להגיש הוכחה לכיסוי אלחוטי במיקום ובזמן מאומתים קריפטוגרפית. לאחר פריסת הרשת, כל חיישן המשתמש בפרוטוקול האלחוטי Helium LongFi יכול להתחבר לרשת המיועדת למכשירים המופעלים על ידי סוללה השולחים כמויות קטנות של נתונים על פני קילומטרים של טווח.
הוראות בניית מכשיר Hotspots הם בעלי קוד פתוח, דבר המאפשר לכל אחד את היכולת לבנות מכשיר בעצמו.
בתיאום איתם, הליום מאפשרת לחברות לבנות מכשירים לייצור המוני, וכיום קיימות 19 חברות שקיבלו אישור.
נקודות חמות מתוגמלות ב-HNT על סמך איכות הכיסוי שהן מספקות וכמות נתוני חיישני LongFi שהן מעבירות עבור מכשירים ברשת. מטבע HNT נשרף כדי ליצור Data Credits, אסימון שאינו ניתן לשינוי (NFT) המשמש לכל עמלות העסקאות ברשת.
Data Credits נדרשים עבור דברים כמו שליחת נתוני חיישנים והצהרת מיקום נקודה חמה. כל מכשיר IoT התומך ב-LongFi יכול לשלוח נתונים דרך כל נקודה חמה של הליום שמספקת כיסוי.
נכון לכתיבת שורות אלו, קיימות מעל 560,000 נקודות חמות הפועלות ברשת הליום ברחבי העולם.
מעל 100 נקודות חמות פעילות בישראל.
מטבע HNT
HNT הינו המטבע הרשמי של הליום. המכסה המקסימלית של HNT עומדת על 223,000,000 מטבעות.
לא הייתה השקה מוקדמת או הנפקת טוקן ראשונית (ICO) בהליום, מה שאומר שההשקה התחילה מ-0 כשבכל חודש הונפקו 5 מיליון מטבעות, ומאז כל שנתיים מתבצע Halving של 50% בכמות המטבעות המונפקים בכל שנה.
באוגוסט 2021 התבצעה החציה הראשונה, דבר שהוריד את מספר הנפקת המטבעות מ-60 ל-30 מיליון בשנה (2.5 מיליון בחודש). בקצב זה, כל מטבעות HNT ייכרו לאחר 50 שנה.
אופן חלוקת המטבעות החדשים שמונפקים מתבצע כך: 65% כתגמולים למפעילי הנקודות החמות ו-35% מתחלקים בין משקיעים מוקדמים וחברת Helium inc.
למרות שלא התבצעה הנפקת טוקן ראשונית, הליום מכרו Helium Security Token למשקיעים מוקדמים והצליחה לגייס בשיטה זו כ-145 מיליון דולר.
מטבעות HNT חדשים שמונפקים מחולקים למשקיעים המחזיקים ב-Security Token בהתאם.
בניגוד לפרויקטים רבים, HNT אינו משמש לתשלום עמלות ברשת הליום, וזאת עושים בעזרת Data Credits, אשר נוצרים משריפת מטבעות HNT והם צמודים לדולר ביחס של 1:100,000 (שריפה של HNT בשווי 1$ תיצור 100,000 Data Credits).
בהצבעה שעברה על ידי הקהילה בנובמבר 2020, נוצרה מדיניות חדשה לפרוטוקול בשם אפס פליטות נטו (Zero Net Emissions) והיא מאפשרת להמיר כמות מסוימת של Data Credits בחזרה ל-HNT.
כרגע ממירים 1% בשנה, אך מספר זה ישתנה בעתיד בהתאם לביקוש ב-Date Credits.
איפה קונים HNT
ניתן לרכוש את מטבע HNT בזירות המסחר הגדולות בעולם, כולל – בינאנס, קוקוין, Kraken ו-Coinbase
סיכום
כיום, אפשר לומר שטכנולוגיית הבלוקצ'יין איננה באמת מבוזרת, מפני שכולם משתמשים בתשתית האינטרנט ריכוזית.
בזכות הליום כל זה יוכל להשתנות בקרוב מאוד. הפרויקט צובר תאוצה מתחילת שנת 2021 ונראה שרק ימשיך לגדול בעזרת פריסת טכנולוגיית ה-5G שהחלה באוקטובר 2021.
אם הליום תצליח להגיע לאימוץ רחב, הפרויקט עצמו וכל עולם הקריפטו יהיו בלתי ניתנים לעצירה.
