מטבע דיגיטלי של בנק מרכזי (CBDC)

בניגוד למטבעות קריפטוגרפים כמו ביטקוין, CBDC הם ריכוזיים ופועלים בדרך כלל על ספרי חשבונות מורשים בשליטת הרשות המרכזית, אשר שומרת על הפיקוח על ההנפקה, ההפצה והרגולציה של המטבע הדיגיטלי.

באופן מסורתי, כסף פיאט הגיע כשטרות ומטבעות, אבל הטכנולוגיה אפשרה לממשלות ולמוסדות פיננסיים להשלים את כספי הפיאט הפיזיים עם מודל מבוסס אשראי שמתעד יתרות ועסקאות בצורה דיגיטלית.

למרות שמטבע פיזי עדיין מקובל באופן נרחב, חלק מהמדינות המפותחות חוו ירידה בשימוש בו, במיוחד במהלך הקורונה.

הופעתם והפופולריות הגוברת של מטבעות קריפטוגרפים, במיוחד ביטקוין, גרמו לבנקים המרכזיים לבחון מקרוב את הטכנולוגיה הבסיסית ולבחון את האפשרות להנפיק את המטבעות הדיגיטליים שלהם. זה הונע בחלקו מחששות מהשיבוש הפוטנציאלי של מערכות פיננסיות מסורתיות על ידי מטבעות קריפטוגרפים מבוזרים.

תכונות מרכזיות של מטבעות דיגיטליים מרכזיים: 

• הנפקה ריכוזית: CBDCs מונפקים ומוסדרים על ידי הבנק המרכזי של מדינה, המספקים ייצוג דיגיטלי של המטבע הלאומי (למשל, דולר, אירו, יואן) בצורה אלקטרונית. 
• הילך חוקי: CBDC, כמו מזומן פיזי, הם בעלי מעמד של הילך חוקי ומוכרים כאמצעי תשלום רשמי במדינה המנפיקה. 
• יעילות משופרת: מטבעות דיגיטליים שואפים לשפר את היעילות של מערכות התשלום על ידי מתן אפשרות לעסקאות מהירות וזולות יותר, מה שעלול להפחית את זמני ההסדר והעלויות התפעוליות.
• פרטיות ומעקב: CBDCs מעלים שאלות לגבי האיזון בין פרטיות המשתמש למעקב. בעוד שעסקאות עשויות להיות ניתנות למעקב למטרות רגולטוריות, בנקים מרכזיים עשויים ליישם אמצעים להגנה על פרטיות המשתמש. 
• השלכות מדיניות מוניטרית: מדינות CBDC יכולות להשפיע על יישום המדיניות המוניטרית, לאפשר לבנקים המרכזיים לקבל שליטה ישירה יותר על היצע הכסף ועלולה להשפיע על שיעורי הריבית או על אמצעי תמריצים כלכליים. 
• אבטחה ותשתית: הבטחת האבטחה של CBDCs נגד איומי סייבר והקמת תשתית טכנולוגית איתנה שיכולה לטפל בעסקאות בקנה מידה גדול בצורה מאובטחת היא שיקול קריטי. 
• יכולת פעולה הדדית ועסקאות חוצות גבולות: התייחסות לתפעול הדדיות בין מערכות CBDC שונות והפוטנציאל לאפשר עסקאות חוצות גבולות ביעילות הם היבטים חשובים לשימוש בינלאומי.